עונה חמישית בברייטון. שלישית בפרמיירליג. תקיעת היתד בליגה בוצעה בהצלחה וגם כמעט גנבנו תואר (פעמיים). אומרים שעם האוכל בא התיאבון, ובהחלט אפשר להגיד שאנחנו רעבים. רעבים להצלחה. רעבים לתארים. רעבים לליגת האלופות.
עונת 20/21 נפתחה במטרה להגיע למפעל היוקרתי ביותר באירופה, ולשם כך יצאתי לשופינג מוקדם כבר בחודש ינואר עם שלושה שחקני בוסמן ברמה הגבוהה ביותר- ג'יאנלואיג'י דונארומה ממילאן, שצפוי להיות השוער הכי טוב בעולם (ובינתיים נחשב לאחד השוערים הטובים במשחק), כריסטיאן פוליסיץ', הקשר המחונן מדורטמונד ואלכסנדר מיטרוביץ' מניוקאסל, מלך שערי הפרמיירליג. עוד שחקן בוסמן שהצטרף לחבורה הצעירה הוא קספר דולברג שעזב את אייאקס בתום החוזה והגיע עם רזומה מרשים של ארבע עונות רצופות עם יותר מ-30 שערים. גם צמד הצעירים המקומיים, דוג'ון סטרלינג ששוחרר מצ'לסי ורייס נלסון ששוחרר מארסנל (עוד תשמעו עליהם בעתיד) הצטרפו בחינם. למעשה שחקן הרכש היחיד שהגיע לקבוצה הראשונה בתשלום היה ביורן אנגלס מקלאב ברוז', תמורת 7 מיליון פאונד. אלכס מקארת'י השוער הצטרף תמורת חצי מיליון פאונד והפך לשוער קבוצת המילואים ולגיבוי במקרה של פציעות.
במקביל נאלצתי למכור את פביאן שאר לאחר שקיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה מאינטר- 20 מיליון פאונד, וגם לשחרר כמה מעמודי התווך של הקבוצה בשנים האחרונות, כמו וויל גריג, אנתוני נוקארט ומרוואן פלאיני. ג'יובאני סימאונה, שכבש 4 שערים בלבד בכל העונה שעברה, נמכר למילאן בהפסד. החבורה הצעירה שנבנתה בקיץ בברייטון הצטרפה לצעירים נוספים כמו מאלאנג סאר, נאבי קייטה, מרטין אודגור, מריו למינה ומויס קין, ולצד וותיקים כמו ג'ו הארט, טום אינס וריקרדו רודריגז, עושה רושם שבניתי קבוצה שיכולה להיות גורם משמעותי במאבק האליפות בשנים הקרובות.
ילדים זה שמחה
שחקני הרכש הוכיחו את עצמן כבר מהרגע הראשון של העונה. ניצחון 1-0 ענק על האלופה מנצ'סטר יונייטד משער של מיטרוביץ' פתח את הליגה בצורה טובה, אבל מה שקרה במחזורים הבאים היה לא פחות ממטורף. שמונה ניצחונות רצופים שבהם ספגנו שני שערים בלבד וכבשנו 20, כולל 3-0 בבית על ארסנל ו-2-0 בחוץ על סיטי, שאת כל חמשת השערים הללו כבש קספר דולברג. עם כל הכבוד לחלוץ הדני ולדונארומה שסגר את השער, שני הכוכבים הגדולים היו סטרלינג ונלסון בני ה-20, שחקני הנבחרת הצעירה של אנגליה, ששרפו את אגף ימין והיו אחראים לרוב הבישולים. לסטר ומידלסברו חילצו תיקו במחזורים 9 ו-10 ולאחר מכן, רק ניצחונות, כולל 4-0 ענק על צ'לסי ובחודש נובמבר התקשורת יצאה מגדרה והצהירה שברייטון מועמדת בכירה לזכייה באליפות מפתיעה והיסטורית. מיד לאחר מכן נחלנו את ההפסד הראשון העונה לניוקאסל, אבל זה היה ההפסד היחיד שלנו בחצי הראשון של העונה, אותו סיימנו כמובן במקום הראשון. עוד הפסד מרגיז היה בתחילת העונה, בסיבוב הראשון של גביע הליגה, אז הודחנו מול נוטינגהאם פורסט בפנדלים. אבל כשחלומות האליפות כל כך קרובים, למי איכפת מגביע הליגה?
ראש בראש מול ליברפול
השינוי היחיד בינואר הייתה החתמתו של פיל ג'ונס, שהתגלגל עד לשאלקה הגרמנית, כמגן ימני מחליף במקומו של סיידו יאנקו, השריד האחרון מהעונה הראשונה בליגת המשנה. המומנטום נמשך גם בשנת 2021 עם ניצחונות על ארסנל, צ'לסי, לסטר וטוטנהאם, כשבמקביל ליברפול נושפת בעורפינו ושומרת על פער של משחק אחד לאורך כל העונה. החלום על גמר גביע שלישי רצוף נגמר כבר בשמינית הגמר אחרי הפסד לפולהאם, אבל הראש היה במאבק מול ליברפול לקראת משחק העונה בבית, שבעה מחזורים לסיום. ליברפול הייתה טובה יותר לאורך 90 דקות, אבל ההגנה בראשות דונארומה וסאר בלמה פעם אחר פעם את ניסיונות היריבה, עד שהגיע דולברג, מלך השערים של ברייטון ונעץ בתוספת הזמן שער יקר שנתן לנו יתרון בפסגה. שישה מחזורים לסיום, 4 נקודות פור על ליברפול. האם השער של דולברג שווה אליפות?
התחלתי לזמזם את We Are The Champions בדיוק כשמנצ'סטר סיטי הגיעה לברייטון והנחילה לנו הפסד 1-0. לא נורא. ואז הגיע משחק ההשלמה מול יונייטד באולד טראפורד. ושוב הפסד 1-0. ופתאום ליברפול במקום הראשון ואנחנו צריכים לרדוף אחריהם. גם במשחק השלישי לא הצלחנו לנצח וההפסד לאברטון שלושה מחזורים לסיום כבר סגר את הסיפור והעניק את האליפות ליורגן קלופ ושות'. בשבעת מחזורי הסיום של העונה ליברפול ניצחה את כל שבעת המשחקים. אנחנו ניצחנו באחד. לאחר שתי עונות רצופות של אכזבה בגמר הגביע, הפסדנו גם את מאבק האליפות ברגעי ההכרעה של העונה. נכון, המטרה להגיע לליגת האלופות הושגה. אך עדיין, אכזבה ענקית. לקראת העונה הבאה – איך הופכים קבוצה לוזרית לווינרית?
בנוסף, אביב הקים את קבוצת הפייסבוק ״קהילת המנג׳ר של ישראל״ שם מתאספים כל חובבי משחקי המנג'ר השונים ומפיצים ידע והרבה כיף. אנחנו ממליצים בחום להצטרף.
