בואו נשכח לרגע מהתגייסות אוהדי הפועל והתקשורת לארגון אמנסטי סניף ליגת העל ובואו נשים לרגע בצד גם את ההיסטוריה שעוברת בין קריית שלום לוולפסון. קבוצות כדורגל מקצועניות כבר מזמן הפכו לעסק שמטרתו להרחיב ולהעמיק את נכסי המועדון, ההון האנושי וקהל היעד.

בשנים האחרונות מכבי ת"א עובדת קשה מאוד על מיתוג מחדש והתאמתו לסטנדרטים המקובלים בקבוצות גדולות באירופה. אחת ההצלחות הגדולות בעיניי היא העברת שחקנים המזוהים עם הפועל ת"א וקליטתם בצורה (יחסית) חלקה, הן מבחינת הזדהות עם המועדון והן מבחינת החלק הפחות פנאטי של האוהדים. לפני כשנה רכשה מכבי ת"א את בן רייכרט, כל קבוצה בארץ יכלה לעשות זאת, אך רייכרט השתכנע ובחר במכבי. לא זכורה לי כתבה אחת על בחירתו בכסף הגדול על פני מה שהלב אומר, לא זכורות לי גם כתבות נגד ג'ורדי על בית הסוהר שבו הוא מחזיק שחקני הפועל שטעו בדרכם. אני מאמין שאם להפועל היה בזמנו כסף והיו מציעים לו חוזה אפילו נמוך יותר, הוא היה הולך לשם, אין לי ספק שאדם חפץ בהגשמת מטרותיו וחלומותיו, אך רייכרט בחר, בעזרת יועציו, להגשים את מטרותיו מבלי להקשיב ללב.

מותר לטעות ואפילו כדאי לטעות כדי ללמוד איך לעשות דברים אחרת בעתיד. בעסקת ורמוט, רייכרט ידע שהוא יוצא לתקופת השאלה שבסיומה יחזור למכבי, הוא ידע גם שיזכה להגשים את חלומו לתקופה קצרה, אך יאלץ לוותר עליו כתוצאה מהמצב הכלכלי בהפועל. ג'ורדי מצדו מנהל עסק ועל כן ראה במעבר שני אפיקים – הראשון שיחזור לקבוצתו שחקן מחושל, השני שהאמוציות ישתלטו והוא יוכל למכור את השחקן בסכומים גבוהים. רייכרט החליט שוב לחתום על חוזה חדש וזאת בידיעה שאין בהפועל כסף והוא חוזר בתום תקופת ההשאלה למכבי. שחקן צריך לדעת לכבד חוזה בדיוק כמו שהוא מצפה שיכבדו את חלקו בחוזה, כמובן שיש להתחשב ברצונותיהם של שני הצדדים ובשביל זה מתנהל מו"מ לפני החתימה, אך מרגע שהחוזה נחתם יש לכבד אותו ולפעול בדרכים המקובלות. אם בהפועל לא היה כסף גם היום, כל הפרשה הזאת לא הייתה קיימת, רייכרט היה חוזר בשקט למכבי ונפשו המיוסרת הייתה שלווה נוכח חשבון הבנק ההולך ותופח כאשר קבוצתו האהודה מאבדת את נכסיה.

אסור שבן רייכרט יעבור להפועל ולא כי מישהו עוד מעוניין לראות אותו במכבי, אלא כדי לא ליצור תקדים מסוכן בו שחקנים מחליטים להחרים אימונים, למרוד ולהגיד את אשר על ליבם במעשים שאינם מקובלים.