יש שחקנים שמהרגע הראשון שאתה רואה אותם אתה מרגיש שהם יגיעו רחוק.
יש מהלכים שאותם שחקנים מבצעים שמשכנעים אותך סופית שהם יצליחו.
כזה הוא עומר אצילי וכזו היתה הדקה ה 40 בחצי גמר הגביע ב 2013.

כאוהד הפועל ראשון לציון זכיתי לראות את אצילי כנער בן 16 בראשית דרכו בעולם הבוגרים הקשוח. מצד אחד הוא הראה כישורים טכניים מעולים ומצד שני קשיחות, אגרסיביות ומאבק על כל כדור ללא פשרות.
הוא היה מוסר כדור באמנות כמו ברקוביץ' ומיד חוטף כדור כמו ראדי.
הוא היה מגביה כדור עונשין מסובב ברגל שמאל כמו ראובן עטר ומיד מכסח כמו יוסי אבוקסיס.
היו לו עליות וירידות שמאפיינות שחקן צעיר וחסר ניסיון, אבל הפוטנציאל היה ברור וביחוד השילוב הנדיר כל כך אצל הכדורגלן הישראלי של יכולת טכנית ואגרסיביות.
לכל האוהדים של רישון היה ברור שזמנו של אצילי אצלנו הוא קצוב וזה רק ענין של זמן עד שהגדולות ידוגו אותו.

פעם במאתיים שנה הפועל רישון מגיעה לבמה המרכזית וב 2013 הצלחנו לגרד שער ניצחון מול השוער האגדי אפולה אדל מהפועל ת"א ולהתגנב לחצי גמר הגביע באיצטדיון האגדי ברמת גן.
בדקה ה-40 אצילי מגיע בזמן הנכון למקום הנכון ומקבל מסירת רוחב מהחלוץ האגדי ליאור אסולין ובלי להתבלבל שם אותו ברשת באופן מושלם. את המשחק הפסדנו בזמן פציעות, אבל אצילי בנה את המדרגה האחרונה שלו ברישון והראשונה בשאר העולם בדרך להצלחה.

בבית"ר י-ם הוא המשיך להשתפר ולהוכיח מנהיגות, והוביל את הקבוצה להישגים לא רעים ואת עצמו לסכסוך מתוקשר עם טביב שהסתיים בבוררות ובתעודת שחרור תמורת סכום סביר.

יש החלטות של שחקנים שאתה יודע שהן נכונות ורק מתפלל שתהיה להם הסבלנות וכח הרצון להתמיד כדי להצליח.
כזו היתה לדעתי ההחלטה של אצילי לעבור לגראנדה מתחתית הליגה הספרדית. לי היה ברור שיהיה לו קשה להשתלב ושהקליטה תהיה קשה, אבל שיש לו את כל הכישורים להצליח באירופה ושהיכולת שלו אינה נופלת מכל השחקנים הישראלים האחרים שהצליחו לשרוד באירופה, כמו ברדה, רפאלוב, אלמוג כהן, נאתכו וכל השאר. השאלה הגדולה היתה האם יש לו את האופי והנחישות להמשיך למרות הקשיים ולהתגבר על מכשול השנה הראשונה, כי אם אתה שורד אותה, אתה יכול להצליח.

יש החלטות של שחקנים שאתה יודע שהן שגויות ורק מתפלל שהם יבינו זאת כמה שיותר מהר.
כזו היתה ההחלטה של אצילי לחזור לישראל.
אינני יודע האם הוא תיכנן לעשות רק גיחה לאירופה כדי להעלות את שכרו העתידי בישראל או באמת התכוון להישאר באירופה למשך שנים רבות, מה שברור הוא שמתחילת העונה זה הרגיש כמו רומן קצר מועד. גם הראיונות איתו וגם השמועות והרמיזות בישרו על חזרה מהירה לישראל, ואכן לפני מספר ימים הוא הצטרף לאימפריה הצהובה.

כשאני כותב על ספורט אני משתדל לא לשפוט החלטות של שחקנים או מאמנים, מכיוון שאני מניח שהם עושים את מה שהם מאמינים בו ומה שהם חושבים שנכון ומתאים להם, ואני מכבד את ההחלטות שלהם, גם אם אני חולק עליהן.
אבל החזרה של אצילי לישראל מעצבנת אותי ומאכזבת אותי, בגלל שהוא יכול להצליח באירופה, בגלל שיש לו את הכישרון ובגלל שהוא מפספס גם בפן הכלכלי. הרי אם הוא ישאר באירופה הוא גם יהיה שחקן טוב יותר ובסופו של דבר גם ירוויח יותר. הוא פשוט היה צריך להישאר עוד עונה אחת וזהו. לחזור לישראל אפשר גם בעוד שנה.
אין לי ספק שהוא יצליח במכבי ת"א מכיוון שהיכולת שלו היא בטופ של הליגה והוא יקבל דחיפה עצומה מהקהל של מכבי, ואצילי הוא שחקן שזה חשוב לו.
אצילי יצליח בישראל ואולי עוד יחזור לחו"ל אבל כרגע אני מרגיש תחושת החמצה ופספוס.
חבל. פשוט חבל.