משחק ראשון מהספרים. איזה משחק. אף אחת מהקבוצות לא וויתרה לרגע. כשהיה נראה שקליבלנד משתלטת על המשחק לקראת סוף הרבע הראשון ותחילת השני, גולדן סטייט חזרה עד לשוויון ואפילו עלתה ליתרון. לקראת סוף הרבע הרביעי קליבלנד, במלחמה אדירה, לא נתנה לווריורס לברוח. משחק מדהים של לברון ואירווינג. משחק שעלה על הציפיות הכי ורודות שלנו. אין ספק שזאת הולכת להיות אחת מסדרות הגמר הטובות ביותר בחלק הצפוני של שנות ה-2000.
המשחק התנהל ברובו כמו שציפיתי, קליבלנד שולטת בצבע, גולדן סטייט מנסה לפצח את הקיר הכחול עם זריקות מבחוץ. זה עבד הרבה יותר טוב לדייויד בלאט מאשר לסטיב קר. ברוב המשחק, למרות שהיה צמוד, היה נראה שקליבלנד מצליחה לעשות נקודות יותר בקלות והם אפילו הצליחו לנטרל, במידה מסויימת, את קרי ותומפסון שלא הצליחו לתפוס מומנטום בשלשות. הסוד היה השפן, איגואדלה, שנתן לגולדן סטייט עוד קצת, עוד פוש קטן. לקליבלנד לא היה אף שפן.
יש שיסתכלו על המשחק ועל הפציעה של אירווינג ויגידו שזהו, זאת הייתה ההזדמנות שלהם, עכשיו הם כבר לא יכולים לנצח את הסדרה. אני אומר הפוך, ולמרות שיש מצב שאני אוכל את הכובע חזק בסוף הסדרה, אני אומר דווקא עכשיו קליבלנד. קיירי שחקן גדול ועוד יעשה דברים מדהימים אבל כל עוד הוא מנסה בכוח לשמור על הכתר של מלך קליבלנד, לקאבאלירס יהיה קשה. הוא סקורר אדיר אבל הוא קודם כל סקורר. הוא מוסר בממוצע רק 5 אסיסטים במשחק, מקום 22 בליגה, וזה עוד כשיש לו קלעים מעולים בצדדים. רכז אחר היה גומר עם 50 אסיסטים למשחק עם כזה ליינאפ מסביבו. קיירי כבר לא יחזור לשחק בסדרה הזאת אבל אני לא יכול להגיד שזה מטריד אותי יותר מידיי. סמית ושאמפרט דיי משותקים כשהוא על המגרש וקליבלנד שיחקה את המשחקים הטובים ביותר שלה בפלייאוף בלעדיו. דווקא עכשיו הם יישחקו יותר פתוח, יותר כמו שמתאים להם. הם יותר חזקים, יש להם הגנה יותר טובה והם לא מתבססים רק על שלשות.
אני אומר דווקא עכשיו קליבלנד.
