געגועים לרדיו של אבא

אחת הסיסמאות הקבועות של אירגוני אולטרס בעולם היא fuck modern football. כשאני נתקל בסיסמא הזו, אני חוזר בדמיון שלי 20 שנה אחורה.

בגיל 7 ליום שבת בצהריים הייתה מבחינתי משמעות אחת. להיכנס לרכב של אבא שלי, להדליק את הרדיו על שירים ושערים ולא לצאת עד לשעה 18:50 כשהאייקון של המשחק המרכזי בערוץ 2 היה מופיע. ואם זה לא היה באוטו, זה היה בטרנזיסטור שנראה כאילו היה בחיים עוד בהכרזת העצמאות, כשאני לפרקים בבית, לפרקים באצטדיון העירוני כשאני רואה את הקבוצה המקומית משחקת בליגה ג'. באותו יום שבת, לא היה צליל ערב יותר בעולם כולו מהצליל שהיה מבשר על איתות מ… הקול של זוהר בהלול היה בוקע פתאום ומודיע בדרמטיות מי מסר למי, מה המהלך הספקטקולרי שיצא מזה ואיך הר הגעש הירוק בקריית אליעזר מתפרץ.

יש משהו קצת עצוב בכדורגל המודרני. כניסת הכסף הגדול הביאה למכה אנושה לאותנטיות שהייתה קיימת בתקופה דאז. הנעליים הבלויות השחורות של דיאדורה התחלפו בנעליים נוצצות של נייק, הטרנזיסטור התחלף בשידורי hd חדים יותר מסכין קצבים והנשמה והסמל התחלפו בסמל אחד ויחיד, הכסף. הכסף זה הכדורגל והכדורגל זה הכסף. ובתוך כל המערבולת הזאת נשאר דבר אחד שעדיין לא נגוע בבצע הזה וזה הקהל עצמו. זה שיילך אחרי הקבוצה אם היא תשחק בצהריי שישי בחור שכוח אל נגד קבוצה שמגלה לך על עיר שלא ידעת על הקיום שלה בכלל במדינה, יוותר על הכסף, הנוחות, הזמן ולעתים גם על כמה שנים טובות מהחיים ושערות שחורות מהראש. לעיתים עוד יוצא לי פה ושם לשמוע את השידור של שירים ושערים אם הוא עולה לי בתחנה בנסיעה אקראית בשבת בצהריים. האטרקטיביות שונה, השדרים ברובם התחלפו והרייטינג בוודאי שואף לעשירית האחוז מהשידור של פעם. ורק דבר אחד נשאר. אותו הצליל שמקפיץ לך את הלב ומעלה לך את החיוך על הפנים והמבט המשתומם של ההיא לידך שלא מבינה למה אתה מחייך לבד כמו מטומטם באוטו.

כנראה שיש דברים, שלא משתנים לעולם.

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    היום מחזור ליגה מחולק לך לכמה ימים, אין מצב שיש לך משחקים מקבילים והמשחק עובר בין המכתש לקריית אליעזר ומשם לשכונת התקווה.
    מקסימום 2 משחקים במקביל.
    היום גם יש אפליקציות שבהם אתה רואה רק אירועים מרכזיים במשחק כך שיש אנשים שלא צופים במשחק כולו..
    הכול השתנה.

  2. ירון רוסטוקר

    איך שאני מזדהה איתך. עד היום הריגוש של לחכות לסוף מהדורת החדשות והשנייה של המתח אם יהיה גווולללל או ש–בוו–ע טוווב!!!…אני עוד זוכר את התקופה שאנשים היו מגיעים עם טרנזסטורים למגרשים. היום זה לא מה שהיה פעם, למרות שיחי הפמיניזם, מגישה את התכנית אישה- שרון פרי. והיא עושה את זה לא רע בכלל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח