דעות רבות נשמעו בימים האחרונים לגבי המפגש המסקרן בין יובנטוס למילאן, בשלב רבע גמר הגביע האיטלקי. מצד אחד, מילאן הצעירה והמתעוררת, שגם ניצחה בשני המפגשים האחרונים בין שתי הקבוצות (ניצחון בליגה וניצחון בפנדלים בסופר קאפ האיטלקי) ומצד שני, אלופת איטליה בחמש השנים האחרונות והדאבליסטית הנוכחית, יובנטוס. נטען שיובנטוס לא מעוניינת להשקיע בגביע, אלא הציבה לעצמה את ליגת האלופות כיעד ושמילאן מסוגלת להפתיע, למרות חוסר העומק בסגל המאד דליל של מילאן.
20 דקות של משחק, זה מה שהיה נחוץ כדי להבין שבכל מה שנוגע לזירה המקומית, יובנטוס עדיין השליטה הבלתי מעורערת. יובנטוס פתחה בצורה חזקה מאד את המשחק, הביכה את הגנת מילאן בכל התקפה וכבר בדקה ה-10, היהלום הארגנטינאי, פאולו דיבאלה, מצא את הרשת בשער נהדר ויובנטוס עלו ליתרון מהיר וקל. בדקה ה-20, מירלאם פיאניץ הכפיל את היתרון בבעיטה חופשית מדהימה והמשחק נראה היה כמו משחק שיגמר בתבוסה קשה מאד עבור מילאן. לאחר השער השני, יובנטוס המשיכה לשלוט בכדור ולהכתיב את קצב המשחק, למרות שהורידה מעט את הרגל מהגז, מה שלא מנע ממנה לרדת למחצית בהרגשה מאד נוחה וביתרון מאד מבטיח.
המחצית השנייה נפתחה בצורה מעט שונה. מילאן התחילה להיכנס לקצב של המשחק, הניעה כדור, עשתה עבודת הגנה טובה ובדקה ה-53, נראה היה שלא הכל אבוד. קרלוס באקה כבש שער נהדר (בביצוע שהזכיר להרבה אנשים את השער המפורסם של זינאדין זידאן, נגד באייר לברקוזן בגמר ליגת האלופות של שנת 2002. להבדיל אלף הבדלות) והיה נראה שמילאן חוזרת למשחק, או לפחות מנסה. אלא שדקה לאחר מכן, מנואל לוקאטלי, הקשר הצעיר והמוכשר של מילאן, מצא את עצמו מורחק לאחר שספג כרטיס צהוב שני והשאיר את מילאן בעשרה שחקנים. כמובן שמפה, אף אחד לא ציפה שמילאן תתאושש למרות מספר איומים לשער מצידה של מילאן. גם דלופאו, הרכש החדש של מילאן מאברטון, לא הצליח לקלקל ליובנטוס את התכניות, כשמראה לכולם כל פעם מחדש, שבכל פרמטר, היא עדיפה על כל קבוצה בליגה, גם אם התוצאה שקולה על הנייר.
כשמסתכלים על יובנטוס, לא רואים מקבץ קטן מוביל של כוכבים שסוחבים את הקבוצה, או כשרונות צעירים בעונה טובה. הרי, כל אוהד יובנטוס שיצטרך לענות על השאלה, מי השחקן הכי טוב ביובנטוס, פשוט לא ידע מה לענות (וזאת כמובן, לאחר שאמר בופון) וזאת משום שיובנטוס היא קבוצה גדולה. קבוצה שבנויה על ניהול נכון, עומק בסגל, סגל מוכשר, מאורגן, מגובש, שמוביל אותה כל פעם מחדש להצלחה גדולה. גם השנה, כשקרבות הצמרת באיטליה צמודים מאי פעם, יובנטוס רחוקה מכולם. גם רומא ונאפולי שמתחזקות משנה לשנה, לא מצליחות להוות תחרות ליובנטוס לאורך זמן, שתמיד בורחת לכולם.
ומילאן? למילאן יש עוד הרבה עבודה לעשות והדרך להצלחות ותארים ארוכה. הסגל הנוכחי מאד מצומצם וגם לא הולך להתחזק בקרוב וזאת משום שמכירת המועדון לסינים מתעכבת. באמת לא ברור מה יצא מכל זה בסוף. האם באמת מילאן תימכר לידיים טובות שיחזירו אותה לפסגת הכדורגל האיטלקי והאירופאי, או שמדובר בעוד בלון שעתידו להתפוצץ ומילאן תישאר של ברלוסקוני המוגבל כלכלית. מה שבטוח, שעם מילאן בתמונה, או ללא מילאן בתמונה, את יובנטוס זה פחות מדאיג. משום שכמו שרשמתי למעלה, היא נמצאת בליגה משלה.
