בארסה – פריז: צ'מפיונס ביום האהבה

והנה זה הגיע ה-רגע. תמיד הרגשתי שאני לא מסוגל לכתוב על בארסה. מבחינתי זה היה כמו לכתוב מכתב אהבה לאשתי, ולפרסם אותו בפומבי. ואז באיזור הדקה ה-'70 בפארק דה פרינס, הטריגר הופעל. אצלי זה תמיד מגיע ממקום של כאב, לא זוכר את עצמי כותב על הקבוצות אותן אני אוהד משמחה או הנאה (טוב אולי פעם מזמן כשהייתי צעיר ותמים). ומתוך הכאב הזה, כאוהד מסור של 20 שנים, הרגש יוצא החוצה בכל העוצמה.

זה היה הוולנטיינס שלי. בבוקר קיבלתי פס מהאישה (צ'ולי אני אוהב אותך – מכתב אהבה כבר אמרנו?), מוקדם בערב כבר התכוננתי לחגיגות הוולנטיינס הרשמיות, בעיר הרומנטית בעולם לדעת רבים (לדעתי פחות ובטח שלא אחר דייט כושל).
ובכל זאת יום האהבה כבר מאחורינו ואפשר להתמקד במה שקרה על הדשא. בשעות הבוקר חברים מהעבודה עוד ניסו להרגיע: "פריז חלשה", "זאת לא פריז של זלאטן". בחרתי שלא להגיב כי ידעתי בתוך תוכי שגם בארסה היא כבר לא בארסה, ובמשחק כזה מול פ.ס.ז' כשעושי המשחק שלהם באטרף זה עלול להסתיים לא טוב (בלשון המעטה).

קרדיט: AS

בארסה משחקת רע כבר תקופה. זאת עובדה מספרית לא הנחת הנחות. לא הופתעתי מההפסד, אך נבהלתי מהדרך. הציפו אותי פלאשבקים של באיירן מינכן ב-2013 ומילאן ב-1994. הסיבות לתצוגות הלא טובות של בארסה שונות:
ראשית לוצ'ו – לואיס אנריקה בוחר לדבוק בשחקנים שלא מתאימים לרמה ומעבר לכך גם לא מראים שיפור לאורך הדקות שמקבלים.
איבן ראקיטיץ מיובש על הספסל כבר תקופה, והחתול השחור בין הקרואטי לאנריקה אולי אכן קיים. האיש שראה גמר אירופאי או שניים בחייו פשוט לא תורם לקבוצה.
את מקומו תופס אנדרה גומש שבכל הכנות לא היה נעים לי להציג לכם את השורות הסטטיסטיות שלו. 35 מליון יורו של כלום ושום דבר. ואולי זה הכעס שמדבר, אך אין ספק שהוא לא שייך לאטמוספרה של בארסה. גם דניס סוארז, שמראה ביצועים טובים יותר מהאחרון, נשאר להתחמם מתחת לשמיכה.

אנדרס אינייסטה – הנקודה הכי רגישה מבחינתי. חברים צריך להודות, המהנדס הזה כבר לא ילד. פחות דקות משחק, יותר פציעות, פחות אסיסטים וניהול משחק.
אין מחליף שמתקרב ל-50% מהיכולת של אנדרס כשהוא כשיר. אז אני לא לגמרי נאיבי, ואינני מאמין כי נראה קישור בדמות צ'אבי – אינייסטה בעודנו חיים בשנית, ועם זאת מאז הפרידה של הזוג, הקישור של בארסה רופף וכמעט איננו קיים. מסי מנהל משחק מהקישור וזה לא תמיד מועיל להתקפה. נקודה נוספת היא שבניגוד לשנים עברו אין באקדמיות של בארסה מישהו שיכול להיסתמן כיורש פוטנציאלי.

קרדיט: ESPN

סרג'י רוברטו – שחקן צעיר וורסיטלי מאוד, אמנם לא מגן טבעי, אך עדיין מבצע את תפקידו החדש לא רע. מול פריז זה לא מספיק מגן ימני מאולתר ויחיד בסגל, זו נקודת תורפה שדראקסלר, קאבני, ודי-מריה ידעו לנצל היטב.

זאת היתה תבוסה כואבת, אך רק בחושך מעריכים את האור. לואיס אנריקה שחוק, והייתי שמח לראות רענון בעמדה הזו בסוף העונה. לעיתים, במיוחד אחרי ערב כזה, זה נראה כאילו השחקנים גם איבדו אמון במאמן. בארסה צריכה מאמן חדש, שיבנה קישור משחקנים מתאימים ובעלי יכולות ליישם את הפילוסופיה הקטאלנית (זאת שהולכת ונשחקת אחרי לכתו של קרוייף ז"ל). מאמן רעב וחדשני שיאמץ שינויי מערכים אגרסיביים יותר לאורך המשחק או אם תרצו תוכנית ב', בהחלט יתן לבארסה את מה שחסר לה כרגע.

מגיע שאפו ענקי לפריז. כמו כן ראוי לציין לשבח את הגנת פריז ובראשה פרסנל קימפמבה, בלם בן 21, שחקן בית, בהופעת בכורה בצ'מפיונס ליג מול בארסה הגדולה, החזיק את MSN על 0 בעיטות לשער. איך זה אפשרי בכלל?? אני לא מאמין שבארסה תעבור את השמינית לראשונה מזה 10 שנים, וההפסד לפריז הוא הצלצול הגואל. זה שאמור להעיר אותה מהתרדמת והשובע, להזרים דם צעיר וחדש לסגל. סגל שמחציתו כבר חצי רגל בחוץ, ואילו והצעירים שבו פשוט לא בנויים עדיין לרמות הללו.
על הגומלין לא נותר הרבה מה לפרט מלבד העובדה שאף קבוצה בהיסטוריה לא חזרה מ 4-0 במשחק הראשון.

כיאה לכל מכתב אהבה, ננסה לחתום באופטימיות ומילות שבח. ברצלונה היא קבוצת כדורגל שלא משנה העובדה אם אתה אוהד אותה או לא, את הישגיה במשחק אין ספר היסטוריה אחד שיפספס. בכל יום נתון היא מסוגלת להביס כל קבוצה בעולם לחלקיקים. זה אירוני כי בוולנטיינס דווקא פריז היא זאת שנהנתה יותר מהדייט ואילו בארסה תאסוף את השברים ותמתין ליום אחר, על מנת שתוכל לספק לנו את רגעי הרומנטיקה שכל כך חסרים ביננו עכשיו.

ברצלונה
Credit to "UEFA Champions League" Facebook page
Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח