המלפפון הלוהט של הקיץ, או שאולי כדאי לקרוא לו המסטיק הלוהט, הוא אלירן עטר. יש שיטענו כי מאור בוזגלו הוא המלפפון הלוהט, אבל הוא פצוע וגם ככה מהרגע שעזב את באר שבע, היה ברור כי יעקב בוזגלו בדרך להקים מאחז שני מול משרדו של יעקב שחר.
אתחיל מהסוף, אלירן עטר ישחק בשנה הבאה במכבי תל אביב.
בינתיים זו דעה בלבד, אבל לי לפחות זה ברור. וכנראה שגם לכל מי שלא נופל למשחקים של הנהלת מכבי חיפה, בניסיון להראות לקהל שלה כמה היא עדיין חלק מהגדולות בכדורגל הישראלי.
יסלחו לי רגע אוהדי חיפה. זה לא שאני אומר שחיפה לא קבוצה גדולה, אבל כל עוד שחר נשאר ואין מחליף באופק (מה גם שטיבו של המחליף לא ידוע), מכבי חיפה קרובה יותר להיות מכבי נתניה או הפועל פתח תקווה. קבוצה גדולה שטרפה את הליגה וכעת מדשדשת במקרה הטוב במרכז הטבלה, אם לא בליגות אחרות. בניגוד למכבי תל אביב או ביתר ירושלים – קבוצה גדולה שהייתה בירידה והצליחה לעצור אותה ולהשתקם.
למה אני חושב שמדובר במשחקי כח?
כי אלירן עטר אמר באופן חד משמעי (הוא לא מתראיין כבר שנים, אבל "גורמים" בקבוצה דואגים להדליף לעיתונות) שהוא רוצה לשחק רק במכבי תל אביב. כי ההצהרות לעיתונות בסגנון הלוזוני – "רק אנחנו נחליט מי יבוא ומי ילך", הן החלטות ריקות מתוכן. שחקן שלא רוצה להיות בקבוצה – לא יהיה בה. כי במקרה כזה לשני הצדדים יש רק מה להפסיד.
למי ששכח, מדובר בקבוצה שהנהיגה את נושא המנודים (עניין ששוכלל בעכו) ואין התנהלות כוחנית יותר. אם עטר ישאר בחיפה, ברור שגורלו יהיה להיות מנודה, הוא הרי לא רוצה להיות שם. שחר ולוזון יוצאים בהצהרות בעיתונות כאילו הם מחזיקים מטיל זהב. הרי מדובר בשחקן שלפני ארבע שנים, כאשר היה מלך השערים של הליגה, נמכר לריינס תמורת 1.3 מיליון יורו. היום, לאחר פציעות ובעיקר החמצות, דון שחר משוכנע כי לא רק שהמחיר של עטר לא ירד, הוא כעת 2 מליון יורו. תגידו לי שזה לא ניסיון להפגין כח, להראות שהדון עדיין כאן והוא מנהל את העניינים.
בשלוש שנים, עטר הבקיע במכבי חיפה 23 שערים בליגה, עוד 2 שערים בגביע והעונה הוא גם עם 2 שערים בגביע הטוטו. בעונתו האחרונה במכבי תל אביב, כבש עטר 22 שערי ליגה, 1 בגביע ועוד 2 בגביע הטוטו. שער ליגה אחד פחות ושער גביע טוטו אחד פחות בעונה אחת במכבי תל אביב מול שלוש שנים במכבי חיפה. במכבי תל אביב, מעולם לא ספג עטר קללות מהקהל או עשה תנועה מגונה לכיוון הקהל שלו כמו שקרה במכבי חיפה. חיפוש קל תחת מילות החיפוש "עימות בין אלירן עטר " מעלה את השמות קרלסן, רועי קהת, אוברניאק ודקל קינן. שלא לדבר על כך שאין שום סיבה להשאר בקבוצה, כשהבעלים שלך אומר ש"חלית בצהבת" (ונקרע מצחוק כאילו מה אמר…) וזאת כאשר אותו בעלים יושב ביציעי מכביסל לא מעט פעמים (אז מי חולה צהבת).
חוץ מלרגש את יושבי יציע ג', שחר לא משיג כלום. כבר שנים שהוא מרגש אותם בהצהרות ורכישות, ובסוף משתחלים בקושי לפלייאוף העליון. זה יישמע מוזר, אבל זה עובד לו בינתיים. לחיפה יש הכי הרבה קהל במשחקי הליגה, יותר מפי 1.5 מב"ש ויותר מפי 2 ממכבי תל אביב. נכון שזו גם פונקציה של גודל האיצטדיון, אבל עדיין, יש מספרים יפים מאד של קהל בחיפה.
לי, כאוהד מכבי (אל תתחילו איתי אפילו עם איזה מכבי, לכל העולם שמחוץ לכרמל ברור על מי מדובר), שהיה בתקופת לוני, או כמו שאני נוהג לכנות אותו כיש-לוני-צחנו, לא ברור איך אוהדי חיפה לא יצאו במחאה כנגד הדון מהצפון, שמוביל אותם במקסימום למקום השישי (אוקי ולגביע מקרי, אבל כזה יש גם להפועל רמת גן). נכון, את מה ששחר עשה לחיפה אף אחד לא יכול לקחת ממנו. אבל, השנים האחרונות שלו פוגעות בו, בשחקנים (שוב אני אזכיר את המנודים) ובעיקר באוהדים. ואלה, במקום להתקומם, ממשיכים להכתיר אותו כדבר הטוב ביותר בעולם.
אני באמת לא מצליח להבין את ההתנהלות של שחר בשנה האחרונה ועוד פחות, וזה מה ששלח אותי למקלדת, את ההתנהלות בנוגע לעטר. על כל הצעה או דחייה של הצעה, מייד יש דיווח של עיתונאי, זאת מבלי לשמוע בכלל את הצד של מכבי, שלא מנהלת עסקאות דרך התקשורת. הדרישות של שחר הזויות עוד יותר, לאחר שכאשר חיפה רצתה את ורמוט, למשל, היא קיבלה אותו ללא תמורה. בעבר החזקתי ממנו כאיש החזק בכדורגל הישראלי וכאיש שמבין כדורגל. לצערי לפי התנהלותו, זקנתו מביישת את בחרותו.
