// מאת יוסי כהן
אי שם לפני יותר מחצי עשור, הבליחה קרן אור על ארץ המגף. זאת הייתה הפעם האחרונה שקבוצה איטלקית זכתה בגביע הנחשק בעל האוזניים הגדולות כאשר ז'וז'ה מוריניו וחניכיו כבשו את אירופה וגברו על באיירן מינכן בדרך לתואר הנכסף. מאז אותו גמר, איטליה נוחלת אכזבות בעיקר – עם זאת הנבחרת שהגיעה לגמר וחטפה סטירה מצלצלת מהספרדים או יובה שהתקשתה להוות יריב של ממש למסי וחבריו. אבל נניח לעת עתה לנבחרת המקומית ונתמקד באלופת איטליה הנצחית ובמה שהשתנה מאז אותו גמר מאכזב.
ראשית אציין את פאולו דיבאלה שכוכבו דרך בשנה האחרונה והפך לפליימייקר טופ קלאס לכל דבר ועניין, בנוסף ההגנה הוותיקה והחזקה בעולם (לדעתי) מזה שנים רק
הלכה והתחזקה ומייצרת עוצמות פיזיות ומנטליות באופן מדהים. ככל שחולפים החודשים, כאשר יובה משחקת על תוצאה, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לכבוש נגדה.
אמנם דבר ההגנה המשובחת הוא הגורם שמאפיין את יובה לאורך השנים, אך גם קישור וחוליית התקפה לא רעים בכלל, הייתי אומר אפילו טובים מאוד בהובלתם של פיאניץ' המצוין וגווארדדו הסילון שיכול לעשות כאב ראש כמעט לכל מגן באירופה. כמו כן, הבשורה הגדולה של חצי גמר ליגת האלופות היא צמד השערים של גונזאלו היגוואין במשחק בצרפת שהוריד קוף לא קטן מהגב עם הסטיגמה שסחב "שחקן שלא מגיע למשחקים גדולים". אז גונזאלו קם ואומר לכולם, אני כאן ואני באתי להיות אלוף אירופה ולא פחות!
נעבור למסקנות. הרשמים הם שיובה למדה מאותו גמר שהזכרתי למעלה ומהנפילה הכואבת מול המכונה הגרמנית בשנה שעברה. כנראה שאותם רשמים עשו את שלהם, הסדקים התאחו והלקחים הופקו ונבנתה שיטה מבוקרת ומסודרת. בסופו של דבר מבחן הכישרון יעמוד מול מבחן הניסיון והפיזיות. ככל שיחלפו הדקות והספרדים לא יכבשו הגנת יובנטוס רק תאזור עוצמה יותר ויותר, המדרידאים יאבדו סבלנות ויצאו למתקפה אך יתקלו שוב ושוב בחומות האבן של קייליני ובונוצ'י, ואז יגיע תורם של האיטלקים עם התקפות מעבר מדוייקות להפליא. אולי לא מהירות וקטלניות כמו של אלופת אירופה אשתקד, אבל עדיין בנויות מעשה אומן לתפארת.
ההימור שלי למשחק הוא שיובה תנצח 0-1 משער שיובקע בין הדקות 60-70. אני צופה משחק לא הכי נעים לעין שלעיתים יראה במעמד צד אחד (חצי מגרש להשכרה) או איזו קלישאה שתבחרו, אבל בסופו של הערב יובה תהיה אלופת אירופה החדשה, כי לא תמיד הכסף קונה הכל. לפעמים זה הרצון, הניסיון והנחישות
פורצה יובה!
